Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility
top of page
שישים ואט של תקווה- סופיקקק.jpg
ילד רץ- רקע שקוף_edited.png

אני אדם מן הישוב המגדלת את ילדיה בפרוור. אפשר להעיד עלי כי אני אדם צנוע, נחבא אל הכלים, העוסקת בכתיבה ובתרגומים מן השפה האנגלית.

אם תתקלו בי, לא תדעו כי סיפור סוער ומפואר בהשתלשלויותיו עומד מאחורי החיוך הרחב. ביכולת האבחנה הדקה שפיתחתי עם השנים, להציץ אל נבכי הנפש של האדם, ולכתוב אותם, אני מובילה אותך אל סיפור מרתק ורבוד בהגיגים.

אפשר לקרוא אותו בפשט העלילה, והיא מרתקת. אפשר לקרוא אותו כמדריך לנפשה של הכותבת, ואפשר להתבונן בו כסיפור מיסטי על גורלות שחולקות את אותן חוויות בפערי דורות.

אך מעל לשעשוע עם מילים ועם יופייה של השפה שלנו, בער בי הצורך לעמוד ולצעוק את צעקתי, לכל אישה,

לכל אמא, לכל אדם ברחוב.

די לקרוא את הפרק בו הגיבורה עומדת מעל קבר אמה, אטומה, אדישה למותה הפתאומי, בכדי להבין שלא לעולם חוסן.

מי מאיתנו החושב כי תצלח דרכו בכל מחיר, וילדיו יעמדו סביבו באהבה תחת מצוות כיבוד אב ואם, בעוד הוא מרשה לעצמו להתאכזר, להתפרץ על ילדיו, לפצוע את נפשם מינקות, והם ישכחו לו את הדברים- הוא טועה טעות מרה.

אבל לא זאת בלבד: במו ידיו ולשונו, הוא חורץ את גורלם להיות מפותל, רצוף טעויות קריטיות וסבל נוראי.

אף אדם לא הפך להורה עם מדריך הפעלה להורות נכונה. אך את "מצוות לא תעשה" אנחנו יודעים אינטואיטיבית. ובכל זאת, כל כך הרבה צער יש בעולמנו, אשר מקורו בבית הגידול.

 

הייתי רוצה לחזור אל הקונכייה שלי מיד עם תום הליך ההוצאה לאור. אך לא כזה הוא הספר. המסר שבו, דורש עמידה מתמשכת מאחוריו, וזה עומד להיות קשה מאד לאישיות הנמנעת שלי.

 

זהו ספר אשר מבקש ממך הקורא, לבדוק פנימה את מעשיך, את מילותיך, את רוחב ליבך אל כאלו שנפלו קורבן.

אין לי ספק כי תמצא את עצמך בחלקים נכבדים בו. כיוון שמלבד עניין ההורות, הספר הזה קורא לבדק בית פנימי ועמוק.

הוא לא מוותר לאמת

הוא לא מעגל פינות

הוא כואב ונוקב בדיוק במקומות שאנחנו מוותרים לעצמנו כבני אדם.

 

אני מקבלת על עצמי את השליחות. ישנם דברים שהם גדולים מחייו הפרטיים של האדם.

אם מישהו יצליח לאמץ את האמת בחייו דרך הספר שלי- אני אהיה מאושרת באדם.

הספר עוסק באלימות נגד נשים. אלימות שקטה, אלימות כלכלית.. אלימות פיסית. הספר אינו משאיר שאלות פתוחות כגון "מדוע לא הלכת משם".  הספר גורם לצד המתבונן לשאול  פנימה: האם אני מודע? האם אני יכול לעזור? האם אני שיפוטי? האם אני מבין? האם בבית ממול, אותה אישה זקוקה ליד מושטת? האם בכך שאני מתעלם, אני שותף לעוולה?

הספר חושף את התהליך הנורא של מחיקת זהות האישה באופן שיטתי ולאורך זמן ושכתובה מחדש. אחרי קריאתו, אדם מוצא חמלה כלפי הפלח הזה.

הספר מעלה מודעות לגבי סימני האזהרה מעבר לדלת ומגביר מודעות על מנת שלא להישאר אדישים להשלכות. זה יכול לקרות בבית ממול, בבית של החבר, במעגלים הקרובים ביותר.

bottom of page